משטרת ישראל - מטא"ר מדור הגנת הסביבה נ' נדים כמאל ובניו בע"מ ואח'

הכרעת דין

הנאשמת 1 הינה חברה הרשומה כדין בישראל (להלן: "החברה"). הנאשם 2 הינו הבעלים ומנהל החברה. הנאשם 3 הינו מנהל העבודה והסדרן בחברה. נאשם 4 הינו נהג המשאית ועובד המקבל הנחיות מנאשמים 2 ו-3 (להלן:"נהג המשאית"). משאית מס' רישוי 399436 הינה בבעלות נאשמת מס' 1 (להלן: "המשאית").

להלן העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן:

בתאריך 8.4.08 בשעה 9:40 ובשעה 11:20 או בסמוך לכך בישוב כרכור בנ.צ. 199158/709662 בשדה חקלאי פתוח השליכו הנאשמים פסולת ברשות הרבים, בכך שהשליכו פסולת בנין המכילה פלסטיקים, אבנים, ניילונים, מתכות ושאריות אדמה מתוך המשאית בשטח האמור, ולכלכו את רשות הרבים.

באותם המועדים והנסיבות האמורות לעיל גרמו הנאשמים בצוותא למטרד לציבור בכך ששפכו פסולת ברשות הרבים בשטח פתוח ללא גידור, ללא היתרים ו/או רשיונות, וגרמו לציבור פגיעה, הטרדה ואי נוחות בשימוש בזכות הרבים.

בנוסף, הנאשמים 1 ו-2 עסקו ועוסקים בין השאר באיסוף, הובלה ופינוי של פסולת ופסולת בניין באמצעות משאיות. עיסוק זה הינו עסק טעון רישוי והנאשמים 1 ו-2 עוסקים בו ללא רישיון ו/או היתר זמני כדין.

הוראות החיקוק המיוחסות לנאשמים:

איסור לכלוך והשלכת פסולת, עבירה לפי סעיף 2 + 13 +15 לחוק שמירת הניקיון התשמ"ד – 1984.

בנוסף לגבי נאשמים 1 ו-2:

ניהול עסק ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 4+ 14+ 15 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968.

צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה – 1995, פריטים 5.1ב' ו- 8.3 ב'.

פרשת התביעה

עד התביעה המרכזי הינו המפקח מר רמי פלג. על פי עדותו צפה בהעמסת הפסולת והשלכתה בשני המועדים שבכתב האישום. התמונות שצילם הוגשו וסומנו ת/4, וכן מזכר שערך הוגש וסומן נ/13.

בחקירתו הראשית העיד כי הוא מפקח במשטרה הירוקה מספטמבר 2007 באזור שבין חיפה לחדרה. בתאריך 8.4.08 בשעה 09:30 ערך סיור שטח באזור גבעת עדה. הוא הבחין במקום בשופל מעמיס פסולת בניין על משאית וולבו צהובה כבדה, מהסוג שאסור לה לנוע בכביש. הוא עקב אחרי תנועתה, והבחין כי היא נוסעת לכיוון דרום, ונכנסת לשדות חקלאיים. המשאית הגיעה לאזור כרכור, ובשלב מסוים עלתה על קטע בכביש, נכנסה שוב לאזור פתוח; ובאזור שהיה בעבר פרדס הרימה ושפכה את פסולת הבניין שהיתה עליה.

הוא התמקם בשטח לאחר התייעצות עם הרכז שלו, מכיוון שבמקום נמצאו עוד כמה ערמות פסולת בניין. הוא חיכה כשעתיים, ואותה משאית חזרה כאשר ניתן היה להבחין בפסולת בולטת ממנה. היא חזרה על אותה פעולה; הרימה ושפכה את הפסולת (ראה עמ' 17 לפרוטוקול ש' 2-1).

הוא דיווח לרכז על הנעשה, ולמקום נשלחו השוטרים בן נעים ופלוש, שעיכבו את הנהג ואת המשאית, והמשיכו לטפל בעניין. לגירסתו, המרחק ממקום העמסת הפסולת בגבעת עדה ועד לפריקתה באזור כרכור הוא כארבעה קילומטרים בקו אווירי. הוא העיד לענין ת/4 שבעמ' 1 ניתן לראות את המשאית כשהיא נמצאת בשדה ומרימה את האמבטיה בה היתה הפסולת. בתמונה מתחתיה ניתן להבחין באבק שיצרה הפסולת שנשפכה באוויר. בעמ' 2 לתמונות: בתמונה העליונה והתחתונה ניתן לראות את שני מערומי הפסולת שנשפכו. בעמ' 3 ניתן להבחין בערימות הפסולת שהכילו פלסטיק, גזם, שברי בטון, בד ואדמה. בערמה נוספת ניתן להבחין בניילונים, ברזל, אבנים ועודפי אדמה.

עפ"י עדותו, הגיע מר אדיב כמאל לתחנת המשטרה וטען כי לא מדובר בפסולת. הוא נסע שוב למקום, בהוראת השוטרים אמנון ופלוש, שביקשו שיראה לו במה מדובר. משהראה לו את הפסולת, טען הלה כי מדובר רק ב- 30% פסולת, וכוונתו לרכז את הערמות ולהביא ניפוי ומגרסה. הוא לא זכר האם מר אדיב כמאל ציין מה מקור הפסולת, רק טען שדיבר עם מר אלכס יעקובוביץ, בנוגע לגריסת החומר. לגבי השטח העיד העד כי מדובר בשטח פתוח גובל לפרדס. השטח עצמו היה גם כן בעבר פרדס, כיום שדה עם כמה עצים כרותים בו. בצד ימין כ- 300-200 מ' קיים אתר בניה, אך לפי עדותו הפסולת בוודאות לא הגיעה מאתר הבניה. הוא הבחין במשאית ועקב אחריה עד הגעתה למקום ההשלכה. הוא חזר על כך שהשטח לא היה מגודר או מסומן, אלא שטח פתוח לחלוטין. כמו כן לא היו במקום כל צמ"ה או כלי עבודה ונפה, והוא שב ועמד על כך שבמקום הושלכה פסולת בניין. את הנ.צ של המקום - 199158/709662 - קיבל באמצעות מכשיר מדידה ג'י.פי.אס המופעל במקום.

בחקירתו הנגדית העיד כי בשטח מלבד גזמי עצים מהפרדס היו כמה ערימות של פסולת בניין. ב"כ הנאשמים הציג לו תמונות של המקום אשר הוגשו וסומנו נ/5 – נ/10. לגירסתו, בתמונה נ/11 ניתן לראות באופק את השכונות שנבנו. המרחק מהבתים שזיהה עד לערמות כ- 200 מ' לערך. לטענתו, קיימת הפרדה ברורה בין תנאי השטח. את מקבץ התמונות שהוצגו לו ואשר סומנו והוגשו נ/12 זיהה כמקום ליד השטח המדובר. על פי תמונות ב-ת/4 תיאר שוב כיצד הגיעה המשאית לציר המצולם; על הרכב ניתן היה לראות את פסולת הבניין שבולטת. נהג המשאית חנה ברוורס ושפך את הפסולת על האדמה. הוא הבחין בשתי ערימות שנהג המשאית שפך. הוא שלל את האפשרות כי מדובר בשני מקומות שונים. לפי מה שראה, שתי הערימות נשפכו באותו המקום; רק שהן צולמו מזוויות שונות, אך הפסולת זהה. הוא העיד עוד כי הבית המופיע ב-ת/4 דף 3 הינו חלק מפרויקט הבניה. הוא נשאל שוב ושוב אודות ערימות הפסולת, מיקומן ומרחקן מפרויקט הבניה. לשאלה האם בדק מי הם בעלי המקרקעין, השיב כי הוציא בזמנו נסח טאבו והעביר למשטרה, אך אינו זוכר מי הם הבעלים. משנשאל שוב לעניין העבודות המתבצעות במקום על ידי חברת הבניה, השיב כי מבחינתו מה שראה בשטח היתה משאית שפרקה פסולת ברשות הרבים, ולכן עליו להביאה למשטרה לצורך חקירה. לטענתו, הגם שבאזור היו ערימות של פסולת בניה נוספת, היתה הסכמה ששתי ערימות הפסולת הושלכו על ידי הנאשמים, והדבר אושר על ידם. יתרה מכך, הוא שוחח עם הנאשם 2 באותו היום, והלה הבטיח כי הוא יפנה ינפה וינקה את כל מה שצריך. הוא שלל את האפשרות שאמר לנאשם 2 שנעשתה טעות בכך שנלקחה לו המשאית, והדגיש כי השלכת הפסולת לא היתה בתוך אזור הבניה, אך מבחינת החוק גם בתוך אתר בניה אסור להשליך פסולת כזו.

לגירסתו, כשהשוטרים הגיעו הועמסה על המשאית אדמת חמרה (ראה עמ' 25 לפרוטוקול ש' 17-16).

במזכר שערך - נ/13 - רשם כי בתאריך 8.4.08 בשעה 14:00 נסע עם הנאשם 2 למקום שבו שפכה משאית החברה את שתי ערימות הפסולת. הנאשם 2 זיהה את שתי הערימות, וטען כי מדובר בפסולת מילוי כ-70%, ורק היתרה הינה פסולת בניין, וכי כוונתו לנפות את פסולת הבניין ולהשתמש בשאר החומר כחומר מילוי.